יצחק שמיר

ראש הממשלה ה-7 של מדינת ישראל

"מחויבותי לציונות לא היתה קריירה. למיטב זכרוני, היא תמיד היתה
חלק מחיי, ולא ניצחון פוליטי, גם לא תבוסה, לא יכלו לשנותה".

002

"שמיר כאדם, היה מאוד מיוחד וזו היתה חוויה בלתי רגילה, להיות איתו ולצידו"

ופתע פתאום, נפתחת הדלת ונכנס סילבסטר סטלונה. הוא רואה את שמיר והכיר אותו מייד. הוא (סילבסטר) היה המום.

"בכל מקום אליו הלכנו פגשנו בייתר"ים, וזה נתן להם עוצמה וכוח, להמשיך ולפעול היכן שהיו"

שמיר כינה את העלייה מברית המועצות "עליית נשמה", "עליית הצלה"

תרומתו האדירה לביטחון ישראל כמו גם להתיישבות ביו"ש, לעלייה ולפיתוח כלכלי אדיר

גרשון סתיו

לשעבר, ראש ההנהגה הארצית של בית"ר ועוזרו הבלתי רשמי של יצחק שמיר

 

ספר על היכרותך וקשריך עם יצחק שמיר

המפגש הראשון שלי עם מר שמיר היה מרתק ומרגש. חרות בזיכרוני ולא ישכח. כחניך בתנועת הנוער בית"ר, במעו"ז בת-ים, למדנו פרקים בהיסטוריה של דור התקומה, אותה לא לימדו בבתי הספר. למדנו על ז'בוטינסקי ועל השקפת עולמו שהביאה להקמתה של תנועה לאומית אדירה מחלציה צמחו בית"ר וארגוני המחתרות האצ"ל ולח"י. מאוד הייתי נפעם מאומץ לבם ומנחישותם של לוחמי המחתרות. חיילים בלי מדים, טרם הקמת המדינה. גיבורי המחתרות, היו הגיבורים שלי ומפקדיהם היו עבורי דמויות הרואיות. בגין ושמיר היו כאלה, ללא ספק.

חונכתי על מורשת בית"ר והמחתרות. הערצתי את גבורתם של עולי הגרדום והכרתי רבים משירי הלוחמים. את בגין הכרתי מתמונות שפורסמו בעיתונות היומית, אך את שמיר הכרתי מתמונה יחידה שהופיעה בפוסטר "המבוקשים" מתקופת המנדט הבריטי בארץ.

לימים, עת כיהנתי כראש ההנהגה הארצית של בית"ר, הספקתי להכיר אישית את מר בגין ורבים מלוחמי המחתרות. אך דמותו של שמיר עדיין עלומה. ידענו שהוא מכהן בתפקיד לאומי חשוב. כף רגלו לא דרכה אז במוסדות התנועה.

בוקר אחד, אני יושב במשרדי, בקומה השביעית במצודה, הטלפון מצלצל. "גרשון? שלום לך, מדבר יצחק שמיר." זו הייתה הפתעה בלתי צפויה. מאוד התרגשתי. האיש שהערצתי ומעולם לא ראיתיו, מעבר לקו. באותם ימים, פרש שמיר מפעילותו במוסד, הצטרף לשורות תנועת החרות ועמד בראש מחלקת הארגון של התנועה. "אתה יכול לעלות אלי בבקשה? שאל. "בוודאי", אני עונה ומטפס לקומה האחת עשרה, מבלי להמתין למעלית.

לחצנו ידיים. היינו רק שנינו בחדרו. מתגלית לעיניי דמות של איש חם ולבבי. מנוגדת לחלוטין למה שציירתי בדמיוני כמפקד מחתרת קשוח. הייתה לו רעמת שיער גדולה ודיבורו ישיר וענייני. ישבנו שעה ארוכה. ביקש לדעת כל פרט על פעילותה של בית"ר ופריסתה ברחבי הארץ. מאוד התרגשתי. הוא סיפר לי על תפקידו בתנועה ועל תכניותיו לחזק את סניפיה ברחבי הארץ. הוא הדגיש שהוא רואה בבית"ר, את דור העתיד של התנועה. חשוב היה לו שבית"ר תפעל בכל סניפי התנועה בארץ. כבר בפגישה הראשונה, רקמנו יחדיו תכנית להרחבת שורות בית"ר. דיברנו על הצורך בהקמת מועדונים, הכשרת מדריכים וגם על תקציב. סיכמנו שאצטרף לכול נסיעותיו ברחבי הארץ, למפגש עם ראשי סניפים במטרה לפתוח מעו"זים חדשים ולהרחיב את הפעילות הבית"רית. הייתה זו הפעם הראשונה, בתקופת כהונתי כראש הנהגה, שמישהו מהממסד התנועתי התייחס ברצינות לבית"ר. (גם עזר וייצמן, כיו"ר הנהלת תנועת החרות, הכיר בחשיבות פעולתה של בית"ר בחינוך ובהתיישבות ופעל רבות להקצאת משאבים לבית"ר).

כך "חרשנו", מספר פעמים בשבוע את הארץ. הייתה זו הזדמנות להיכרות מעמיקה יותר ולשיחות ממושכות. מאוד שמח לפגוש את צעירי בית"ר בסניפים. שיתוף הפעולה היה הדוק. בכל פעם שפקד את משרדו במצודה, נהג להיפגש איתי. הוא היה מופקד מטעם התנועה גם על תיק יוצאי ברית המועצות ופעל רבות גם בתחום זה. ספרתי לו על הפעילות של בית"ר בארץ וברחבי העולם בהפגנות ובעצרות תמיכה שקיימנו וביקש להמשיך ולהרחיב את הפעילות.

לימים, נבחר מר שמיר לכהן כחבר כנסת ואני יצאתי לשליחות במונטריאול שבקנדה. בשנת 1982, כיהנתי כשליח התנועה בלוס אנג'לס שבקליפורניה. במונטריאול ובלוס אנג'לס אירחתי שרים וחברי כנסת בביקוריהם וכמובן גם את ראש הממשלה מר בגין. פעילות זו אפשרה לי לקיים קשרים הדוקים עם המנהיגות היהודית המקומית ועם חברים ואוהדים רבים. הקשר עם מר שמיר נמשך ומידי פעם, היינו נפגשים בכנסת. תמיד התעניין בשלום המשפחה וכמובן בבית"ר.

בשנת 1986, נתבקשתי על ידי יו"ר הנהלת חרות-הצה"ר, מר גדעון אברמוביץ', לרכז את פעילות התנועה בארה"ב, בארגון מפקד לקביעת מספר הצירים לקונגרס הציוני העולמי העתיד להתקיים בירושלים. פקדנו בשעתו רבבות רבות של חברים. ראש הממשלה היה מר שמיר. במהלך המפקד, הכרתי איש עסקים ידוע, אלן קסדן,  ממנהיגי הקהילה היהודית בקליפורניה, ממעריציו של שמיר, אשר נאות לסייע גם למוסדות הקונסטרוקטיביים של התנועה. באותם ימים מר שמיר עמד לבקר בלוס אנג'לס. קסדן הביע נכונות לערוך קבלת פנים למר שמיר בביתו בהשתתפות בכירי הקהילה. התקשרתי למר שמיר וקיבלתי את אישורו. האירוע בלוס אנג'לס שתוכנן בקפידה, היה מוצלח ומעבר לכל ציפיות וחשף בפני שמיר, את חשיבות טיפוח הקשר עם אוהדים וחברים בקרב הקהילות היהודיות.

במהלך כהונתו כראש ממשלה, נתבקשתי על ידו ועל ידי מר משה ארנס, לקדם את טיפוח הקשר הזה, לא רק בארה"ב, אלא גם במדינות נוספות. כך דאגתי, במהלך נסיעותיו של שמיר לחו"ל, לקיים מפגשים עם חברים ועם אוהדים, אשר סייעו לקדם את ענייני התנועה בקהילותיהם. מפגשים אלה הביאו ברכה רבה למוסדות הקונסטרוקטיביים של התנועה ובראשם בית"ר. כך נרכש מעון לבית"ר בניו יורק, נבנה מרכז חינוכי בנורדיה, מעו"זים ברעננה, בנהריה ובעוד מקומות בארץ. שיתוף הפעולה עם שמיר היה הדוק ותמיד שמח לפגוש בית"רים בנסיעותיו ולהמריצם לעלות ארצה.

אחרי פרישתו מראשות הממשלה, נתבקשתי על ידו, לטפל בנסיעותיו לחו"ל, להתלוות אליו ולארגן את סדר היום ואת המפגשים השונים, כולל תקשורת. הבקשות של ארגונים ושל קהילות ברחבי העולם זרמו למשרדו ללא הפסק. הייתה זו תקופה בה הקשר שלי עם שמיר היה כמעט יום-יומי. הייתה זו חוויה מיוחדת במינה, בה הייתי במחיצתו והתפתחה מערכת יחסים לבבית, של חברות ושל אמון.

תוכל לשתף בחוויות אישיות שלך מנסיעותיך עמו?

בוודאי, היו הרבה כאלה. לא על הכול אפשר לספר. השיחות אתו היו מרתקות. בעוונותיי, לא ערכתי תרשומת של השיחות, הוא לא דיבר הרבה, אך ענה על שאלות שסיקרנו אותי. הוא אהב לקרוא ספרי זיכרונות של מנהיגים בעולם. לא אחת, ניתח את אופיים ומהלכים היסטוריים חשובים שבצעו. דיבר הרבה על צ'רצ'יל ובביקור באנגליה אף פקדנו את קברו. סיפר על תקופת המחתרת ועל הימלטותו המפורסמת ממחנה המעצר באריתריאה, דרך ג'יבוטי לפריז. בכלל, כול ביקור אתו בפריז, גרר חוויות בלתי נשכחות.

טיילנו הרבה ברגל בפריז, במסגרת הצעידה היומית עליה הקפיד. הצעידה בחוצות פריז העלתה בו זיכרונות. הוא תמיד קבע היכן צועדים. מעולם לא ראיתי אותו נרגש, אך באחד מרחובות העיר, אמר לי: "לו יכלו הרחובות האלה לספר…" סתם ולא פירש. לא שאלתי אבל ניחשתי.

במקרה אחר, ירדנו יחד לשתות תה בפטיו של מלון הילטון בפריז. בעודנו משוחחים ונהנים ממספר רגעי שיזוף בשמש שהגיחה מבעד לעננים, הוא שואל אותי: "זאת שיושבת מאחוריי, מה היא עושה?" "מפשפשת בארנקה וקוראת עיתון," השבתי. "השירותים שלהם עובדים כול כך קשה…" ציין והמשיך ללגום מכוס התה. החושים שלו היו חדים, כמו במחתרת וכמו במוסד.

סיפור משעשע אחר זכור לי מביקור באנגליה. שולמית רעייתו הציעה שנלך להצגה. הלכנו לראות את המחזמר "עלובי החיים". שמיר הכיר היטב את יצירתו של ויקטור הוגו ואף זכר את שמות הגיבורים. בדרך לתיאטרון, אנשי הביטחון המקומיים שהתלוו אלינו, הציעו שנכנס לאולם, דקות לפני תחילת ההצגה, עת האולם מוחשך. עד תחילת ההצגה, ישבנו בחדר המיועד למלכה ולאורחים רמי מעלה. בחדר ההמתנה עמד מלצר שהציע כיבוד ומשקאות חריפים. בחדר רק שלושתנו ובחוץ המתינו המאבטחים. לפתע נכנס לחדר לא אחר מאשר סילבסטר סטלונה ביחד עם זוגתו יפת המראה. אני זיהיתי אותו. שמיר לא הכיר את הכוכב. סטלונה, שהיה מופתע, זיהה את שמיר. שברתי את השתיקה המביכה, ברכתי את סטלונה והצגתי את מר שמיר ואת שולמית. אמרתי לו שבישראל קנה לו מעריצים רבים. הוא אמר שהוא יודע ובדעתו לבקר בארץ בקרוב. בדיוק אז, נקראנו לרדת לאולם התיאטרון. וראה זה פלא. אנחנו יושבים באותה השורה. סטלונה וזוגתו מימיני ושמיר ורעייתו משמאלי. מיותר לספר להיכן היו מופנים מבטיהם של הצופים שגילו את האטרקציה על אף כיבוי האורות באולם.

היו עוד הרבה מפגשים אקראיים כאלה במהלך הנסיעות לחו"ל. כמו פרנק סינטרה במלון בניו יורק, אנטוני קווין, במסעדה במנהטן והזמר בוי ג'ורג', שצלם עיתונות זריז הצליח להנציח תמונה שלו עם שמיר, שפורסמה למחרת בכלי התקשורת.

אך החוויה האישית החשובה, כמובן השהות במחיצתו של שמיר, אשר מאוד הערכתי והערצתי והשיחות הרבות שקיימנו אשר העשירו את חיי.

תוכל לשתף מנקודת מבטך על שמיר כאיש עקרונות?

שמיר הוא מנהיג מזן אחר. כמו בגין. את כול חייו הקדיש למען העם ולמען הארץ. איש צנוע, נאמן לארץ ישראל, אוהב את עמו. חינוך עברי, מורשת ישראל ועלייה לארץ, עמדו בראש מעייניו. אני הוקסמתי מאישיותו ומן המופת בהתנהלותו העקבית ברוח העקרונות בהם דבק כל חייו ומהם לא סטה. בכול נאומיו, דאג להדגיש את העקרונות בהם דגל, אותם למד מזאב ז'בוטינסקי ומיאיר. הוא קבע שאת הנאמנות לארץ ישראל יש להעמיק ולהשריש. זכורה אמרתו: "למה ארץ ישראל? ככה!"…כמו את השאיפה לחברה צודקת שבה כל אזרח הוא מלך. הוא האמין בעליונות המשפט ובהכרח לתקינות הממשל. אמר ועשה ומעולם לא דבק בו רבב.

בשיחותי עמו בקשתי פעם לדעת, כיצד מנהיג מחתרת וראש ממשלה מקבלים החלטות. הוא השיב: "זו אחריות כבדה. אך השיקול הוא ענייני ופשוט. האם ההחלטה היא טובה לעם ישראל ומקדמת את מטרותיו או שהיא רעה. ואם יש לחצים, וקיימים כאלה, וההחלטה נוגדת את עקרונותיי, אני דוחה את ההחלטה."

שמיר, כראש מחתרת, קיבל החלטות אמיצות, סיכן את חייו ואף ישב בכלא והוגלה לאפריקה. כראש ממשלה, הוביל את ישראל, בתבונה רבה ובמסירות לחיזוק מעמדה בין העמים. הוא דאג להרחיב את ההתיישבות בארץ-ישראל, הגביר את הביטחון ופתח את שערי הארץ לעלייתם של יהודי בריה"מ לשעבר ויהודי אתיופיה. כל זה מתוך נאמנות לעקרונותיו עליהם מעולם לא התפשר.

לשמיר היה קשר אמיץ מאוד עם בית"ר, כיצד זה התבטא?

 שמיר ראה בחינוך הבית"רי, חשיבות רבה. תמיד התעניין בנעשה בבית"ר. כל הפניות שלנו לעזור ולסייע נענו בחיוב. לא אחת השתתף באירועי התנועה להם הוא הוזמן ובנאומיו בפני הבית"רים הדגיש את תרומתה של בית"ר בעבר ואת תפקידה החשוב בהווה ובעתיד. בימים בהם הציניות אוכלת כל חלקה טובה, לבית"ר מקום חשוב בחינוך הדור הצעיר לאהבת העם והארץ.

ציינתי שבנסיעותיו בחו"ל, דאג לשלב מפגש עם חניכי בית"ר. המפגשים איתם רוממו את מצב רוחו ותמיד דרבן אותם ללמוד עברית ולעלות לארץ.

זכור לי ביקור במיאמי שבארה"ב, שם כיהן דני דנון כשליח בית"ר. דאגתי לארגן מפגש עם הבית"רים. דנון סיפר על הפעילות בקרב הנוער היהודי ובאוניברסיטאות. שמיר מאוד התעניין בפעילות בקמפוסים וביקש לדעת כיצד מתמודדים עם הגל האנטי ציוני שגופים מוסלמים ואחרים מציפים בו את האוניברסיטאות. דנון ציין שבעזרת הסטודנטים מבית"ר, ובתאום עם גורמים יהודיים בקמפוסים, מתקיימת פעילות הסברה ענפה ומתארגנים אירועים לציון מועדים הקשורים במדינת ישראל ובחגי ישראל. שעה ארוכה שוחח שמיר עם הבית"רים  ולא הירפה מדרישתו לעלות ארצה.

בנאום שנשא בחגיגות השבעים לייסודה של בית"ר הוא ציין:

"מדינה לעם חסר מדינה אינה קמה בן-לילה במבצע אחד. מדינה צריך להקים, לטפח, להפיח בה רוח טובה, לבססה, לבצרה, להעבירה לפעמים על פני מכשולים וסכנות ותהומות, לחנך את בני העם, למען יהיו אזרחים נאמנים, שיתנו לה מכוחם ואונם…ומי יעשה כל אלה? הרי ברור כשמש, כי זו חובתו של העם היושב בה, ובעיקר הדור הצעיר, החייב לחנך ולהכשיר עצמו, למען יזכה להוריש לדור הבא מדינה חזקה, איתנה, שלמה, נאמנה לעברה ופועלת נמרצות למען עתידה. בית"ר חייבת לייצג נאמנות את התנועה הלאומית בדור הצעיר, דור העתיד. בית"ר צריכה להיות ראש החץ של הרעיון הלאומי, נושאת דגל הנאמנות ללא תנאי לשלמות המולדת ולאחדות העם. בית"ר צריכה לחדור עמוק ללבות בני הנוער הישראלי, ולזרוע ולנטוע בכל החוגים את ההזדהות המלאה עם ארץ-ישראל."

אם תרצה, זו השקפתו-צוואתו לבית"ר ולדור הצעיר במדינה.

בראייתך, מה הייתה השפעתו של שמיר על עתיד המדינה, בביטחון, בכלכלה ובחברה?

בדברים שנשא שמיר בטכס קבלת פרס ישראל, הוא ציין: "הקמת המדינה הינה מהפך במעמד של העם היהודי. מעם נרדף ונידח שנזקק לחסדי מעטים ובודדים, לעם עצמאי, בעל צבא נפלא, בעל יכולות מדעיות ותרבותיות, שכברת ארץ משלו תחת רגליו וריבונותו. לא די בכך שיהיו לנו מדענים, חוקרים, אנשי הייטק, אסטרטגים ומפקדים מעולים…צריך שבתשתית כל המפעל הזה תהיה אמונה נטועה בלב כל אחד ואחד מאתנו. אנו חייבים להאמין, שענייננו צודק, שדרכנו היא הנכונה ושום כוח לא ירתיענו מללכת בה.

מדינת ישראל קמה וקיימת לא רק בשביל היושבים בה, אלא למען עם ישראל כולו…התמורה המהפכנית הזאת מטילה עלינו אחריות לגורלם, לשלומם ולביטחונם של כל בני עמנו."

אלה בתמצית הדברים בהם האמין וגם פעל. בתקופתו פעל לקליטתם של כמיליון מאחינו יוצאי ברית המועצות, לשעבר ורבבות רבות של יהודי אתיופיה. עולים אלה חיזקו את מדינת ישראל והשתלבו בעשייה הלאומית בכול התחומים.

בכל פועלו הציבורי, כולל ועידת מדריד, לא שכח לרגע כי ארץ-ישראל שייכת לעם ישראל ולא ויתר על שעל אדמה ולא עקר יישוב.

הוא שקד יומם ולילה על חיזוק בטחונה של מדינת ישראל וביצור מעמדה בקרב העמים. הוא גם דאג לטפח הנהגה של דור צעיר, שייטול בעתיד את המושכות בניתוב דרכה של המדינה.

ספר על שמיר האיש.

הייתה לי הזכות ללוות את שמיר בשנותיו האחרונות, עד העברתו לבית האבות. נפגשנו כמעט מידי יום ולעיתים שוחחנו טלפונית. היו אלה ימים בהם פורסם ספרו הביוגרפי "סכומו של דבר" וסייעתי בכל דרך להפצתו במהדורה האמריקאית באמצעות הוצאת הספרים “Little, Brown and Company” וכן בתרגומו לצרפתית, לשבדית ולרוסית. נערכנו גם לתרגום הספר לספרדית, אך לצערי, לא עלה בידינו להשלים את המלאכה בשל מצב בריאותו של מר שמיר. בכל אלה סייעו חברים מרחבי העולם, שעמדו אתנו בקשר.

בהשקת המהדורה האמריקאית של ספרו, נסענו לארה"ב, ובתאום עם אנשי ההוצאה, קיימנו אירועים במדינות רבות החל מניו יורק וכלה בקליפורניה שבחוף הערבי. היה זה מסע ארוך שכלל ראיונות אין ספור בתחנות רדיו וטלוויזיה ובמערכות עיתונים. מדהים היה לראות את שמיר מתפקד, על אף גילו, מלא מרץ, ועונה בסבלנות ובנימוס לשאלות המראיינים.

זכיתי להכיר מנהיג לאומי, ישר דרך, רווי באהבת עמו וארצו. התפעלתי מכישרון הכתיבה שלו. לדעתי הייתה בו מזיגה של סופר ומשורר. אם היה מתאפשר לו היינו זוכים גם לראות את יצירתו. אך את זמנו ומרצו הוא ניתב להגשמת חלומו הציוני. בשיחות הרבות שקיימנו הוא ניתח בהגיון בריא מצבים פוליטיים וביטחוניים. לא אחת שוחחנו על פוליטיקאים ומעולם לא ראיתי שנאה בליבו, על אף שלא הסכים עם דרכם.

* הראיון התקיים לכבוד הקמת אתר האינטרנט לזכרו של יצחק שמיר. פברואר 2016.   

 ראש הממשלה יצחק שמיר ובנימין נתניהו באירוע שגרשון סתיו אירגו במלון פארק ליין, ניו יורק. נואם מורד זמיר. (מתוך הארכיון האישי של גרשון סתיו)

ראש הממשלה יצחק שמיר ובנימין נתניהו באירוע שגרשון סתיו אירגו במלון פארק ליין, ניו יורק. נואם מורד זמיר.
(מתוך הארכיון האישי של גרשון סתיו)


 ראש הממשלה יצחק שמיר מלווה בגרשון סתיו בווינה (מתוך הארכיון האישי של גרשון סתיו)

ראש הממשלה יצחק שמיר מלווה בגרשון סתיו בווינה
(מתוך הארכיון האישי של גרשון סתיו)


עם שמיר בחגיגות שבעים שנה לבית"ר (מתוך הארכיון האישי של גרשון סתיו)

עם שמיר בחגיגות שבעים שנה לבית"ר
(מתוך הארכיון האישי של גרשון סתיו)


עם שמיר בחגיגות שבעים שנה לביתר (מתוך הארכיון האישי של גרשון סתיו)

עם שמיר בחגיגות שבעים שנה לביתר
(מתוך הארכיון האישי של גרשון סתיו)


פוקדים את קברו של צ׳רצ׳יל (מתוך הארכיון האישי של גרשון סתיו)

האתר הוקם ומופעל בשיתוף המועצה הציבורית להנצחת ראשי ממשלה ונשיאים במשרד ראש הממשלה

Log in with your credentials

Forgot your details?