יצחק שמיר

ראש הממשלה ה-7 של מדינת ישראל

"מחויבותי לציונות לא היתה קריירה. למיטב זכרוני, היא תמיד היתה
חלק מחיי, ולא ניצחון פוליטי, גם לא תבוסה, לא יכלו לשנותה".

הרצי מקוב

"הוא היה בעיננו אגדה מהלכת".

"ולא היה אף פעם כזה ראש ממשלה נחוש בעמידתו על ארץ ישראל"

הרצי מקוב

שימש כמנהל לשכתו של יצחק שמיר כראש הממשלה. כיום מנכ"ל ומייסד מרכז מורשת בגין.


כראש לשכתו של שמיר, כיצד התנהלה מערכת היחסים ביניכם?

מתוקף התפקיד הייתי מאוד קרוב אליו. גם פיזית, היות ומשרדי היה ליד משרדו של שמיר, הייתי מבלה שעות רבות במחיצת ראה"מ, גם ביחידות. החל מדברים רבים שטיפלנו בהם והוא היה מנחה מה לעשות בעיניינם, עובר בפגישות עם משתתפים נוספים, בנסיעות, בסיורים ובביקורים. הייתי איתו בד"כ ברכב והיו לנו הרבה שעות אינטימיות.
בצד הרגשי-נפשי התפתחו בנינו במהירות יחסי אמון רב, בוודאי שלי עצמי בו, אבל גם שלו בי. הרגשתי מצידו חום ואמון לאורך כל התקופה שעבדתי איתו.

איזה אירוע משמעותי ומסמל בעיניך יותר מכל, את שמיר?

עברנו הרבה מאוד אירועים, אבל קשה להגיד על יצחק שמיר "ארוע סוער", כי אף פעם הוא לא היה סוער והיה תמיד רגוע ושקט כאילו אין סערה בחוץ. תמיד התרכז במה שהוא חושב שהינו העיקר והמשמעותי, ואינו נותן לרעש מבחוץ להפריע לו. התקופה המאוד אינטנסיבית של סוף התקופה בה ניהלתי את לשכתו, היתה במערכת הבחירות של 92, כשהיתה תחושה לא טובה יחסית. תנועת הליכוד היתה במהומה, ממש בוקא ומבולקה. שמיר המשיך להוביל עד יום הבחירות עצמו. כל יום אירוע. כל יום פגישות ואירועים. באותה תקופה היתה האסטרטגיה של מפלגת העבודה, להפריע לעצרות של ראש הממשלה ולנסות לפוצץ אותן, עם משרוקיות ורעשים. אפילו עם דברים יותר חמורים מזה.

אני זוכר שלקראת מערכת הבחירות, היינו בבאר שבע בעצרת והפריעו מאוד. אחרי העצרת ניגש אל שמיר העיתונאי נחום ברנע ושאל קצת בציניות: "איך זה להיות בצד שמפריעים לו?" ושמיר ענה לו:"אני מציע שתלך לבדוק. אלו בריונים שנשכרו בירקון 110 בבית מפלגת העבודה". נחום ברנע צחק ולמחרת כתב ששמיר לא יכול להודות שאינו פופולארי יותר ושמפריעים לו. דיברנו עם ברנע, ואמרנו לו שזה לא בסדר שהוא כותב כך, מבלי לבדוק. הוא אמר שיבדוק. לאחר יומיים פרסם ברנע ידיעה, כי שמעון שבס, מנהל מטה הבחירות של רבין, כאסטרטגיה, שכר בריונים שיפריעו למערכת הבחירות של שמיר.
זה מראה איך שמיר, בקור הרוח שלו, תפס בדיוק את העניין, שמן ההתחלה, היתה זו האסטרטגיה הסודית של מפלגת העבודה.

מה היה הדבר, שבעיני שמיר, היה החשוב ביותר לעתיד המדינה והתפתחותה?

הנושא שבעיני שמיר היה החשוב ביותר והמהותי ביותר, היה נושא העלייה. תוך כדי השינויים שקרו בעולם בשנות ה-90, התמוטטות בריה"מ והפיכת ארה"ב למעצמה היחידה, אחרי מלחמת המפרץ, מתחילה היציאה הגדולה של היהודים מבריה"מ.
הניסיון של גל העלייה הקודם בשנות ה-70 לא הצליח. הרוב לא הגיעו לארץ. בדרך הגיעו לווינה ושם היו מקבלים מעמד של פליט, בארה"ב או במדינות אחרות.
שמיר חשב שזה קריטי, גם למדינה עצמה וגם מבחינה סמלית. הרי שמשנת 1948 עת קמה המדינה, אין יהודי שהוא פליט. פליט הוא מי שאין לו בית ומדינת ישראל היא ביתם של היהודים.

אם מישהו רוצה לצאת מישראל – שיצא, אבל לא יתכן שמנצלים את היציאה מבריה"מ, בשם חזרה למולדת, או כפי שקראו לזה "ריפטריאציה", ואז מנצלים זאת לרעה, ונוסעים למקומות אחרים. זה היה מאבק קשה מאוד, בעיקר מול ארה"ב, כולל מול יהדות ארה"ב, שראתה בעולים משאב, לחיזוק הקהילה היהודית בארה"ב, וגם באופן עקרוני, מול חירות האדם וחופש, ערכים שהם מחוייבים אליהם. לשמיר היה מאבק קשה מאוד והוא היה ראש הממשלה הראשון שהצליח במאבק זה, ורוב רובה של העלייה הגיע באמת לארץ. על ידי כך שמיר גרם לכך שלא יראו את היהודים שיצאו מבריה"מ כפליטים, אלא יתייחסו אליהם כמו ע"פ הכללים הרגילים, לפיהם מקבלים מהגרים. ואכן כאמור, כ-95% מהיוצאים מבריה"מ, הגיעו לארץ ושינו את פני המדינה.
גם בהקשר המדיני, היתה לכך תוצאה חיובית. היות והערבים ראו שאנו מעוניינים להרחיב את אחיזתנו ואכן מתרבים בארץ. כמובן, גם מבחינה כלכלית תרמה העלייה רבות ובכל תחום אחר שהוא…בוודאי מהבחינה הציונית.

לדעתך, כמה שמיר יכול היה להיות מושפע, אם בכלל, מהתנהלות התקשורתית המכתיבה מציאות, כפי שהיא היום?

מול השפעתם של כלי התקשורת, הרי שיש להיות הוגנים ולומר, שהעולם התקשורתי של היום אינו דומה לעולם התקשורתי של שנות 80-90. בטלוויזיה היה ערוץ אחד, עיתונים וערוץ 2 שהיה בחיתוליו, שלא לדבר על עולם האינטרנט. הוא ידע להבחין היכן אפשר לוותר ולא להתעקש והיכן בשום אופן אסור לוותר. זה נבע במידה רבה ביותר מכך שהוא היה נטול אג'נדה אישית בכלל. אפשר לומר כי לא עניין אותו בכלל מה אומרים עליו כלי התקשורת.

מה נכון ראוי ללמוד מאופן התנהלותו הבלתי מתפשרת של יצחק שמיר?

שמיר, בהיותו בלתי פשרן ואיש עקרונות באשר לדעותיו, אך מנגד היה גם פרגמיסט.
הדבר היחידי שהנחה את שיקוליו היה טובת המדינה, כפי שהוא הבין אותה כמובן. זה מה שהנחה אותו. לא מעמדו, לא איזה תפקיד יש לו, לא מה שכותבים עליו בעיתונים. רק מה נכון לעשות לטובת המדינה. כאשר זהו השיקול היחידי, אז אתה מצליח הרבה יותר כי שיקולך נקיים.

למה אתה מתגעגע ביותר?
ברמה הלאומית, אני מתגעגע לאדם, שאתה יכול לסמוך עליו, ששיקוליו אך ורק ענייניים, וכל החלטה שהוא קיבל נובעת רק מהמניעים הכי טהורים שיש. איש ישר דרך וישר לב.
ברמה האישית אני מתגעגע למגע האישי לשיחות הארוכות. הוא לא היה איש של פטפוטי סרק ושיחות בטלות. אבל, יכולנו לקיים שיחות ארוכות מאוד, בהם הסביר לי על המצב הבינלאומי הדיפלומטי. אני זוכר שיחות על העליה בחשיבותה של הודו כמעצמה עולמית ועל תפקידה של סין בעולם. שיחות אלו היו שיחות שפותחות עיניים. לכך אני מתגעגע מאוד.

הראיון התקיים לכבוד הקמת אתר האינטרנט לזכרו של יצחק שמיר. פברואר 2016.

האתר הוקם ומופעל בשיתוף המועצה הציבורית להנצחת ראשי ממשלה ונשיאים במשרד ראש הממשלה

Log in with your credentials

Forgot your details?