יצחק שמיר

ראש הממשלה ה-7 של מדינת ישראל

"מחויבותי לציונות לא היתה קריירה. למיטב זכרוני, היא תמיד היתה
חלק מחיי, ולא ניצחון פוליטי, גם לא תבוסה, לא יכלו לשנותה".

יוסי אחימאיר נוסף

"הנאום שלו בועידת מדריד, אל מול אנשי המעצמות הגדולות וכל נציגי מדינות ערב שהיו שם, היה אחד הנאומים החשובים ביותר בהיסטוריה הדיפלומטית של מדינת ישראל"

בזיכרונות של בני שיחו בארה"ב ואירופה, חולקים לו הללו שבחים, היות והם ידעו שאצל שמיר פיו וליבו שווים.

לימין ולמחנה הלאומי לא יכול היה להיות ראש ממשלה שיותר דבק בעקרונות, יותר צנוע, יותר נחרץ, יותר אידיאולוגי, יותר נאמן לארץ-ישראל ולעם ישראל, מאשר יצחק שמיר.

יוסי אחימאיר

עוזרו הפוליטי והתקשורתי של שמיר כראש הממשלה ומנהל לשכתו.

טור אישי מיוחד לרגל השקת האתר. פברואר 2016

רמת היחסים בינינו היתה מוגדרת לדעתי במה ששמיר כתב לי על ספר שיזמתי וערכתי כשמלאו לשמיר 75 שנים. הספר היה קובץ נאומיו ונקרא "נאום ראש הממשלה" ושמיר כתב לי בהקדשה: "ליוסי, בתקווה להמשך שיתוף הפעולה". בכמה מלים אלה אפשר לראות את הצניעות של מנהיג יהודי בארץ-ישראל, כאשר אני בסה"כ עוזרו, מזכירו, איש סודו, והוא מקווה להמשך שיתוף הפעולה עמי…

כמובן, היו לשמיר אנשי סוד נוספים ואני הייתי אחד מהם. היו בינינו יחסי עבודה שנועדו לקדם מטרות לאומיות, עקרונות ואידיאלים, שהיו חשובים לבית"רי, למפקד הלח"י ולמנהיג, יצחק שמיר. דברים שאני כמובן הזדהיתי איתם לחלוטין ועשיתי כמיטב יכולתי לסייע לו לקדם אותם.

הייתי עוזרו ומזכירו ונאמנו, במשך שמונה שנים של עבודה רצופה ומשותפת איתו בכל התפקידים. אני מקווה שאכן מילאתי את תפקידי נאמנה לשביעות רצונו. עובדה – לא פוטרתי ולא הוחלפתי…

אצלנו, בלשכה של שמיר, לא היתה תחלופה כמו שהיו וישנם בלשכות אחרות. חוכמתו של מנהיג, וכך היה שמיר, הינה לבחור מראש את האנשים שאיתם הוא עובד, לבחון אותם ולראות שהם נאמנים ומקצועיים, מבינים עניין ומוכנים להתמסר עד תום למען השליחות הזאת.

הרבה אירועים נחרטו בזיכרוני, אבל ובעיקר היום, כשאנו במרחק 25 שנה מ-1991, צרובים בזיכרון שני אירועים חשובים שהתרחשו במהלכה. האחד הוא מלחמת המפרץ בינואר 1991 והשני באוקטובר של אותה שנה, ועידת מדריד.

במלחמת המפרץ יכולת לראות את שמיר, כמנהיג ששוקל כל מהלך וכל התפתחות, כל מצב לגופו וכל שעה לגופה, בוחן את הכל בשיקול דעת עמוק, והעיקר – בקור רוח. לא כפי שהיו מצפים משמיר כמנהיג ימני, אדם קשוח שמיד יורה להגיב, שיורה לחיל האוויר להמריא ולהפציץ בעיראק וכו'…
זה אומנם עמד על הפרק והוא שקל את כל המצב בכל רגע על פי הנתונים שהיו אז מסביב, וקיבל את ההחלטה שלא להגיב, בניגוד לדעת רוב אנשי הביטחון, שר הביטחון, הרמטכ"ל, ושרי ממשלתו.
ניתן אז היה לראות, איך הוא עומד מול כל הלחץ, מבפנים ומבחוץ, כשהוא משוכנע שזה מה שצריך לעשות. זו היתה החלטה בסדר גודל לאומי קריטי של אדם אחד. של יצחק שמיר- המנהיג.

להבדיל, באותה שנה, כשהלך לוועידת מדריד שנועדה לקדם מו"מ, לא היו לו הרבה ציפיות, אך הוא ידע שיהיה זה פורום גדול, והועידה תהיה טקסית עולמית, ובה הוא יוכל להציג את העמדות של ישראל כפי שהוא מייצג אותן, עומד עליהן, את הצידוק לקיומה ושיש לה הצדקה להחזיק בשטחים שהינם חבלי מולדת. גם כשמצרפים אותם לישראל שבגבולות 67, זוהי עדיין ארץ ישראל הקטנה, מול כל אותן טריטוריות עצומות ועשרות מדינות שיש לעולם הערבי והמוסלמי.
יחד עם זה הוא רצה לבחון בוועידה את הערבים, האם הנכונות הינה באמת לשלום, או שהם רוצים לקבל עוד טריטוריות להקים עוד מדינה ערבית ולהחליש ע"י כך את ישראל.

הנאום שלו בועידת מדריד  אל מול ראשי המעצמות הגדולות וכל נציגי מדינות ערב, שהיו שם, היה אחד הנאומים החשובים ביותר בהיסטוריה הדיפלומטית של מדינת ישראל. הייתי שם וראיתי כיצד שמיר עומד באולם הגדול בארמון המלוכה, עיני הכל נשואות אליו, ונואם בצורה יוצאת מהכלל.

יש האומרים שכאילו נכפה על השמיר להשתתף בוועידת מדריד, משל סחבו אותו לשדה התעופה ושם העלו אותו על המטוס למדריד, כמו ב-1946 כשהבריטים  היגלו אותו לאריתריאה. אפשר לחשוב שהיתה זו אותה הסצינה. לא ולא!
אם שמיר לא היה רוצה ללכת למדריד, הוא לא היה הולך. הוא אומנם לא התלהב, אבל ידע כי זוהי הזדמנות בשבילו, להציג קבל עולם את עמדתה הלאומית של מדינת ישראל והוא עשה זאת באמת בצורה יוצאת מהכלל באחד הנאומים החשובים ביותר של מנהיג ישראלי.

המחיר הפוליטי שבמובן מסויים הוא שילם, היה, שמיד קמו הניצים במפלגתו, שחשבו שיצחק שמיר לא מספיק לאומי והוא הולך למו"מ עם הטרור, עם אש"ף… והרי הוא זה ששיכנע את נשיא ארה"ב שאש"ף לא ישתתף בשיחות האלה ואם משלחת ירדן רוצה לצרף נציגים מהשטחים, אדרבא, שתצרף. אבל לא כמשלחת נפרדת.

הוא הציג את עמדות ישראל, כפי שהוא ראה לנכון להציגן, תוך שהוא עמד על שני עקרונות:
א. לא תהיה ועידה בין-לאומית, היינו מדריד זוהי ועידה טקסית.
ב. אח"כ יהיה מו"מ בין ישראל לכל אחד מהגורמים, ירדן וכל מדינה אחרת, כלומר מו"מ ישיר בלי התערבות המעצמות וכמובן בלי השתתפות המחבלים אנשי הטרור.
בכך הוא הצליח. לאחר הפתיחה הטקסית, נפתחו משאים ומתנים בילטראליים, אבל הם לא הבשילו לכלל ביצוע בפועל.

בזיכרונות של בני שיחו בארה"ב ואירופה, חולקים לו הללו שבחים, היות והם ידעו שאצל שמיר פיו וליבו שווים. בוועידת מדריד הוא הוכיח שהוא נכון לבחון את יריביה של ישראל, האם באמת הערבים רוצים ללכת איתנו למו"מ לשלום, לא רק לקבל שטחים ואח"כ אולי ליזום תואנה למלחמות נוספות בישראל. ואכן, העריכו אותו מאוד על הליכה למדריד ועל נאומו במדריד.

יחד עם זה, במפלגתו בליכוד וגם בממשלתו התחילו להישמע קולות, אם זה ב"התחיה" ואם זה ב"מולדת" ואם היו אלה "חישוקאים" בליכוד שמסיבות פוליטיות שונות החליטו לתאר את שמיר כמי שנכנע ללחצים או הולך חס וחלילה למכור את ישראל.
היום אותם מבקרים מכים על חטא ומצטערים על כך שעשו לו צרות והביאו להקדמת הבחירות,וגם לנפילת שלטון הליכוד. זו היתה טעות לא רק בגלל עלייתו של יצחק רבין ז"ל לשלטון אלא אך מעצם הפלתו של שמיר, כי הרי לימין ולמחנה הלאומי לא יכול היה להיות ראש ממשלה שיותר דבק בעקרונות, יותר צנוע, יותר נחרץ, יותר אידיאולוגי, יותר נאמן לארץ-ישראל ולעם ישראל, מאשר יצחק שמיר.

הדגם של  מנהיגות שמיר נותנת את התשובה, כיצד נכון להנהגת מדינה לנהוג, שכן יצחק שמיר מצד אחד הוצג כאיש של "שב ואל תעשה", איש של  "סטטוס קוו", דבר שהוא ממש לא נכון. איך אמר אפרים הלוי ראש המוסד לשעבר: "שמיר היה איש השב ותעשה". הוא היה איש שעשה.

היו הרבה מאוד הישגים בתקופתו. יצחק שמיר הקשוח, הדבק בעקרונות, האידיאולוג, המסתפק במועט, ידע גם להיות גמיש וידע להיות פרגמטי בנושאים שלא פגעו בעצם העיקרון, בעצם האסטרטגיה.

לדוגמה, ההליכה למדריד מצביעה על פרגמטיזם, האיפוק במלחמת המפרץ זה עניין של פרגמטיזם, שיקול לגופו של עניין. גם ההתנחלויות – לאמור, שלא בכל זמן ובכל עת צריך להקים התנחלויות, זה גם לא טוב עניינית. על כך יצא עליו קצפו של אריק שרון ז"ל. הרי בכל הזדמנות ובעיקר כששמיר נסע לחו"ל להיוועד עם מנהיגים, ידע אריק שרון כשר הבינוי והשיכון להתחיל בהקמת עוד ישוב או לשים קראוון או לטעת עץ, דבר שהיווה למעשה פרובוקציה נגד ראש הממשלה.

ראש ממשלה צריך גם להיות פרגמטי מתוך שמירה על העקרונות – וזה היה שמיר. בתוך העקרונות מהם לא זז, הוא ידע גם את כללי המשחק, יכולת התזוזה, ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה. כלומר, חשוב להיות פרגמטי אך באותה מידה לא לחרוג מעקרונותיך.

מבחינתי זו היתה תקופה לא פשוטה מבחינת מאמץ העבודה והתובנות שהיו בה, אבל גדושה בחוויות בלתי רגילות, והחוויה הכי גדולה היתה העובדה לצד אישיות כיצחק שמיר כשכולם ידעו שהוא היה יוצא דופן בין כל ראשי הממשלות. האישיות שלו, הצניעות, האדם שפיו וליבו היו שווים, בלי לראות ביחסי ציבור מורה כשלעצמה, בלי להירתע מכותרת זו או אחרת, מה יגידו או יכתבו עליו עיתונאים. ככה זה כשאתה עסוק כל כולך בשליחותך למען המדינה ולמען העם שלך – ובמיוחד העליה שהיתה בבת עיניו, ושבתקופתו הגיעו לארץ של מיליון עולים.

אלו היו ימים של צניעות אידיאליזם, עם הרבה קשיים ותסכולים, עם אנרגיות שבוזבזו על מנת לכבות שריפות פוליטיות כאלה ואחרות.

קשה לראות באופק עוד אנשים, מנהיגים מהסוג הזה, לצערי, ולכן אפשר להתגעגע קודם כל לאיש עצמו, שברוח דבריו של ז'בוטינסקי, היה נדיב ואכזר. אני זוכר, שפעם הוא נזף בי על משהו ואמר לי "תשמע, אולי התאכזרתי אליך, אבל דע לך, שאני מתאכזר לעצמי, אז מותר לי גם להתאכזר מידי פעם גם לסובבים אותי"…

היה צורך לדעת לקרוא את יצחק שמיר, להבין אותו, את שיקוליו ומניעי פעילותו, ולהיות נכון לעבוד איתו ולעמוד בכל הקשיים והייסורים. לכל המכלול הזה אני מאוד מתגעגע.

ראש הממשלה יצחק שמיר, שגריר ישראל באו"ם בנימין נתניהו ויועץ התקשורת יוסי אחימאיר מטיילים בסנטרל פארק בניו יורק 1987 (נתי הרניק, לע"מ)

ראש הממשלה יצחק שמיר, שגריר ישראל באו"ם בנימין נתניהו ויועצו של שמיר, יוסי אחימאיר, מטיילים בסנטרל פארק בניו יורק
1987
(נתי הרניק, לע"מ)

האתר הוקם ומופעל בשיתוף המועצה הציבורית להנצחת ראשי ממשלה ונשיאים במשרד ראש הממשלה

Log in with your credentials

Forgot your details?