יצחק שמיר

ראש הממשלה ה-7 של מדינת ישראל

"מחויבותי לציונות לא היתה קריירה. למיטב זכרוני, היא תמיד היתה
חלק מחיי, ולא ניצחון פוליטי, גם לא תבוסה, לא יכלו לשנותה".

testi-01

"אינני יודע, אם לכל ראש ממשלה, היה את העוז ואולי אף החוצפה, לומר לארה"ב, שאף שאנו ידידים גדולים, ביחסים קרובים ובעלי ברית, בנושא זה עליהם להבין את עמדתנו"

"בכל הקשור לעקרונות, שמיר לא היה פשרן בכלל, ולא מוכן היה לוותר"

"שמיר, דמה למנחם בגין שקדם לו בתפקיד ראה"מ ולא נתן לתקשורת,להכתיב דבר כלשהו"

משה ארנס

כיהן כשר הביטחון בתקופתו של שמיר כראש הממשלה


כמי שעמד בראש מחנה "שמיר-ארנס", כיצד באה לידי ביטוי פעילותכם המשותפת?

היחסים היו ידידותיים והיינו שותפים לדרך, לרעיון ולמפלגה, באותו מחנה פוליטי שנקרא "שמיר-ארנס", ואכן פעלנו באותה מסגרת. לא הכרנו קודם, נכנסנו לכנסת ב-74 והלכנו יחד עד שנת 92 כשפרשתי מהפוליטיקה.

חווינו רצף אירועים של עבודה משותפת ושותפות במשך השנים. קרוב ל-4 שנים היינו באופוזיציה והסתכלנו על האירועים מהצד. כשהגענו לשלטון בשנת 77 לאחר המהפך, ושמיר היה יו"ר הכנסת ואני יו"ר ועדת חוץ וביטחון, הנושא המרכזי היה הסכם קמפ דיוויד שבגין חתם עליו, שכלל ויתור על סיני ונכונות לוותר על הישובים בסיני, ימית והמחנות ובסיסי ח"א.
אנחנו הסתייגנו מההסכם ושמיר כיו"ר הכנסת נמנע, ואמר כי פעל כך, מכיוון שחשב שהוא כיו"ר הכנסת, לא יאה שיצביע נגד. אני הצבעתי נגד, כי זו היתה דרכינו ודעותינו. מצפוני לא נתן לי להצביע משהו אחר מאשר נגד. ולכן הוא לא הצביע בעד כמובן, אלא נמנע.

איזה אירוע מכריע, המסמל בעיניך את שמיר בדרכו, בחזונו, יותר מכל?

אפשר להצביע על אירועים רבים שבהם הוביל כראש הממשלה ומעל הכל העלייה מברית המועצות. שמיר עשה דבר מכריע, כאשר גורבצו'ב פתח את השערים, וזרם היציאה וההגירה עמד לפנות יותר לכיוונה של ארה"ב, היות והיא היתה מוכנה לקבלם, ולהכיר בהם כפליטים, ולכן היתה ליוצאי ברית המועצות הברירה החופשית להגיע לשם. היה חשש, שחלק מהם, אולי אף רובם, אכן ירצו להגיע לשם. שמיר כראה"מ, במיוחד בשיחתו עם מזכיר המדינה האמריקאי שולץ, עמד על כך, כי ליהודים האלו יש בית והוא  ארץ ישראל! כלומר, הם אינם פליטים. הם חוזרים הביתה, לישראל.
ארה"ב, אכן הכירה וקיבלה את עמדתו של שמיר, ומשום כך הסירה את הכרתה בהם כפליטים, וזה הקשה על העולים מבריה"מ, במידה מסוימת, את הכניסה לארה"ב. כמובן לישראל, היתה הכניסה חופשית. יהיה נכון לומר, שאם מיליון עולים הגיעו לישראל בסוף שנות ה-80-90 אזי במידה גדולה זה בזכות יצחק שמיר.

אינני יודע, אם לכל ראש ממשלה, היה את העוז ואולי אף החוצפה, לומר לארה"ב, שאף שאנו ידידים גדולים, ביחסים קרובים ובעלי ברית, בנושא זה עליהם להבין את עמדתנו וזו תהיה טעות לראות אותם כפליטים שאין להם לאן ללכת. אלו יהודים שחוזרים הביתה. ואכן שמיר הצליח לשכנע אותם, ובכך פינה את כיוון הזרם, בראש ובראשונה לישראל.

מה נכון יהיה למנהיגות ללמוד מאופיו הבלתי מתפשר של שמיר?

בכל הקשור לעקרונות, שמיר לא היה פשרן בכלל, ולא מוכן היה לוותר. בכל הקשור לשליטה יהודית ישראלית על ארץ ישראל, לא היה שמיר מוכן לוותר אפילו על מילימטר מרובע.

ובכל זאת, שמיר הלך או אולי אף נגרר לוועידת מדריד?

לדעתי, יש טעות מסוימת, בכך שפרשנים מסוימים הציגו, כאילו ועידת מדריד הינה ויתור מצידו והוא נסחב לשם, מה שלא היה נכון. העיקרון של שמיר היה, שהוא חשב, שמו"מ מדיני צריך להיות ישיר, בננו לבין הערבים. לכן, כאשר ארה"ב העלתה את הרעיון של ועידת מדריד בה ישתתפו ישראל ומדינות ערב, שמיר עמד על כך ולא היה מוכן ללכת, אלא לכך, שהועידה תהיה רק פתיחה למו"מ מדיני ישיר. זה אכן מה שקרה בסופו של דבר.

לדעתך,כמה שמיר יכול היה להיות מושפע, אם בכלל, מן התקשורת כפי שהינה מתנהלת כיום?

שמיר, דמה למנחם בגין שקדם לו בתפקיד ראה"מ ולא נתן לתקשורת, להכתיב דבר כלשהו. שמיר ידע לאן הוא רוצה ללכת, לאן הוא צועד וכלום לא היה מסית אותו מדרכו.

* הראיון התקיים לכבוד הקמת אתר האינטרנט לזכרו של יצחק שמיר. פברואר 2016.   

האתר הוקם ומופעל בשיתוף המועצה הציבורית להנצחת ראשי ממשלה ונשיאים במשרד ראש הממשלה

Log in with your credentials

Forgot your details?