יצחק שמיר

ראש הממשלה ה-7 של מדינת ישראל

"מחויבותי לציונות לא היתה קריירה. למיטב זכרוני, היא תמיד היתה
חלק מחיי, ולא ניצחון פוליטי, גם לא תבוסה, לא יכלו לשנותה".

רובי רבלין סופי

"היה בעת ובעונה אחת ריאליסט גדול ובﬠל חזון ברור"

יצחק שמיר האמין כי ﬠל האמת הנוקבת להיאמר בקול ללא מורא, ושﬠליה לשמש גם מכשיר מדיני לכל דבר

ראובן (רובי) ריבלין

הנשיא העשירי של מדינת ישראל. איש תנועת החירות. כיהן כיו"ר הליכוד ושימש כיו"ר הכנסת

הלווייתו של יצחק שמירִ, פקחה את עיניי. בﬠיני הציבור הרחב, כך סברתי, כבר היה יצחק שמיר דמות היסטורית רחוקה, "מיכאל" המיתולוגי מפקד הלח׳׳י, ממשיכו של מנחם בגין. מכיוון ששמיר. נפטר, והוא בן 96, ﬠשרים שנה אחרי שהסתיימה כהונתו כראש הממשלה ושנים רבות אחרי שפרשְ מן הזירה הציבורית, הנחתי שוותיקי הלח"י המשפחה הלוחמת ואולי גם זקני "מחנה שמיר־ארנס׳׳, הם שיגיעו לכבד את זכרו.ְ כמובן, אלפי הﬠוברים ﬠל פני ארונו הצמידו אותי, ﬠל טﬠותי, והזכירו לי, שהעם הזה איננו ממהר לשכוח את גיבוריו. כשמדובר במטביﬠי חותם, באנשים גדולים באמת כמו יצחק שמיר, הרי שהשנים אינן מקהות את הזיכרון אלא דווקא מחדדות את הפרספקטיבה.

בפרט, בלטו בקהל יוצאי אתיופיה הרבים שהתייצבו דומﬠים קבוצות של  ‏קייּסים שקוננו בבכי ולימדונו פרק בהכרת הטוב, בכבדם את מי שהורה ﬠל "מבצﬠ‏‎  שלמה". מדבריהם של הﬠוברים ﬠל פני הארון, ׳׳ﬠמך ישראל׳׳, כפשוטו, ﬠלה גﬠגוﬠ אמיתי למנהיג גדול, החלטי ושקול, שגדלותו לא הייתה זקוקה לא ליחצנים ולא למיתולוגיה מטﬠם. גﬠגוﬠ למנהיג פוליטי שהיה פוליטיקאי, אר פיו וליבו היו שווים.

גﬠגוﬠ למנהיג שלא סבר שﬠליו לשאת תן בﬠיני מאן דהוא. שהאמין בכוחה של האמת ההיסטורית. שהיה בעת ובעונה אחת ריאליסט גדול ובﬠל חזון ברור. לאחרונה חזרתי אל נאומו של יצחק שמיר, בפתיחת וﬠידת מדריד, באוקטובר 1991. הוא עמד שם ובלי להסס הרביץ תורה בנציגי המﬠצמות ובנציגי המדינות הﬠרביות, בסקרו אלפי שנות היסטוריה יהודית. הוא ביטל שם את התפיסה הרואה את השואה כנדבך המוסרי להקמת המדינה.

תחת זאת, ציטט את הפסוק "אם אשכחר ירושלים – תשכח ימיני", כביטוי למוסריותה המוחלטת של שיבת ציון אחרי אלפי שנות גלות. הוא דחה שם את הגישה שישראל חבה את הקמתה לקהילה הבינלאומית או לאו“ם, והזכיר לנוכחים את האמת ההיסטורית ﬠל גירושו של כובש זר מן הארץ, ﬠל מלחמה השחרור, וﬠל ההכרזה הﬠצמאית, לא בחסדו של איש, ﬠל ריבונות ﬠברית בארץ ישראל המשוחררת. יצחק שמיר האמין כי ﬠל האמת הנוקבת להיאמר בקול ללא מורא, ושﬠליה לשמש גם מכשיר מדיני לכל דבר. יחד ﬠם זאת, אל לנו לשכוח, לצד אמונתו הנחרצת בזכותנו ﬠל ארץ ישראל, יצחק שמיר לא חדל מהנﬠה של תהליך מדיני, מתוך הבנה שיוזמה מדינית היא צורך אסטרטגי של מדינת ישראל. לצד נאומיו המדיניים נותרו גם כתביו האישיים, מצבה לאדם מיוחד מאוד. מקריאת מכתביו, לאשתו־אהובתו שולמית – כינויה המחתרתי של שרה, שהיא אימצה לבסוף כשמה, ממחנה המﬠצר באריתריאה – מפﬠים להיווכח, כיצר היו כרוכים אצל יצחק ושולמית המימד האישי, האינטימי ביותר, ﬠם המימד הלאומי. כל מכתב התחיל תמיר באותו אופן, באותה צורה: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", כך פתח יצחק שמיר כל מכתב לרﬠייתו, שולמית. ‎‏"אני רואה את ﬠצמי", כתב יצחק, "קשור קשרי בשר ורוח לכל אותם הדברים היקרים מכל יקר, המהווים שלמות אחת, גוש אחר, שאין להפריד בין חלקיו: אשתי, בני, מולדתי, חברי, לגוש הזה אני נושא את נפשי ממרחקים". ובהשתוקקות לאהבתה של שולמית הזכיר לה יצחק ׳׳לילות מולדת יוקדים כשאש ניצתת בגופות ובלבבות׳׳. ‎
‏דומני, כי גם אם לא זכו להציץ בﬠצמם במכתב האהבה הרגיש הזה, הרגישו מוקירי זכרו של שמיר, באופן בלתי אמצﬠי, את האותנטיות, את מסירות הנפש, את האמת הקורנת מדבריו, ממﬠשיו, מפיו וליבו השווים. ולכל אלו, הם, ונם אנחנו מתגﬠגﬠים כל כך.

 

האתר הוקם ומופעל בשיתוף המועצה הציבורית להנצחת ראשי ממשלה ונשיאים במשרד ראש הממשלה

Log in with your credentials

Forgot your details?